תזונה

You are what you eat !

כשהייתי בן 15 וגילו אצלי את המחלה, הסבירו לי שזו דלקת במעי שהוא חלק ממערכת העיכול, ושבעקבות כך אהיה חייב לסגל לעצמי הרגלי אכילה שונים. "אין בעיה", אמרתי, "רק תגידו לי מה מותר ומה אסור, אני אשמור על הדיאטה הנכונה והכול יהיה בסדר".

לאחר שיחה עם הרופא שאבחן אצלי את המחלה, דיאטנית של קופת חולים ומגוון בעלי תפקידים אחרים מוסדות רפואיים, הצלחתי לסכם את הרשימה הבאה של מאכלים בעייתיים:

· חריף אסור – "כי זה יכול לשרוף את המעי".

· כל מה שמכיל סיבים אסור – "כי זה שורט את דפנות המעי". לכן אסורים ירקות ופירות (במיוחד פרי הדר) וכן לחם מלא ומאכלים אחרים המכילים סיבים. עגבניות, חצילים ופלפלים אסורים גם כמאכלים שמכילים סיבים, אך יותר מכך, מכיוון "שהם חומציים מדי". כמובן שגם קטשופ לא בא בחשבון, ואם חושבים על זה – כל מוצרי התיבול האחרים.

· בשר לא מומלץ – "כי זה קשה לעיכול".

· סוכר לבן – "לא מומלץ משום שמעודד דלקת, ולא בריא באופן כללי". הדבר נכון כמובן לכל המאכלים שמכילים סוכר, ובכלל זה כל המשקאות הממותקים. גם חלה לבנה אינה מומלצת בשל הקמח הלבן שהיא מכילה.

· כל מה שמכיל חומר משמר אסור – מכיוון ש"כך האוכל נשמר במעי ויכול לעודד דלקת".

· כל מה שמכיל צבעי מאכל אסור – "כי זה פשוט לא בריא".

· כל משקה מוגז אסור – "כי יש לנו מספיק גזים במערכת העיכול גם ככה". קולה, ממנה היה לי קשה מאוד להיפרד, מכילה כמובן גם סוכר וצבע מאכל.

· האיסורים על סיבים וסוכר השאירו אותי עם כוס מלאה במים.

· לא מומלץ לאכול בחוץ – "כי לא נקי".

· מזון מטוגן – "לא בריא".

· מוצרי חלב – "לא מומלץ כיוון שהם לא מתעכלים טוב ועלולים לעודד שלשולים".

· קטניות כמו חומוס ופול – מייצרים גזים לכן לא כדאי.

מכל השיחות, הייעוצים והרשימות נותרתי, כפי שניתן לראות, עם אורז ומים. הרופאים הוסיפו כמובן שחשוב לאכול הרבה כי אני רזה מאוד וזקוק להרבה ויטמינים כדי שהגוף יוכל להתמודד עם הדלקת.

לאחר שבוע של דיאטה קפדנית ומדכאת, חגגתי את סיומה המוקדם מהצפוי – במקדונלד'ס.

אם נשים את הציניות בצד, אני מודה שהעצות שקיבלתי לא היו שגויות כלל. הכל נכון באופן עקרוני אך כמובן שיש לקחת אותן במידה. בראש ובראשונה צריך להבין – קרוהן אינה מחלה לעצלנים (בסוף יתברר שעודף חריצות הוא הסיבה האמיתית למחלה...). אין מנוס מעבודה קשה גם ובעיקר בהיבט התזונתי: כל חולה צריך להשקיע וללמוד בעצמו אילו סוגי מזון טובים לו ואילו לא. אחרי שנים ארוכות של טיפולים, עליות ומורדות, נראה שהעצה הכי טובה שקיבלתי מרופא אי פעם הייתה: "תאכל כל מה שאתה רוצה, ואם משהו עושה לך כאבי בטן אל תאכל אותו יותר". בסוף אתם לעצמכם ולבריאותכם, כדברי אותו איש חכם שנהג לומר: "תקשיב לעצות של כולם אך תקבל את ההחלטה לבד".

הבעייתיות הגדולה בנושא התזונה נובעת מהסתירה בין האיסורים והמגבלות הרבות בנושא תזונה לבין הצורך של הגוף במרכבי תזונה חיוניים (ויטמינים, מינראליים וכו'). העניין חמור אף יותר אצל חולים שמחלתם פעילה במעי הדק, דבר הגורם לבעיות ספיגה. לפיכך, גם אם תזונתם תהיה תקינה, מאוזנת ומכילה את כל מרכיבי המזון הנדרשים, הם עדיין יתקלו בחוסרים. חולי קרוהן רבים אכן סובלים ממחסור בברזל, ויטמין B12, חומצה פולית, אבץ וסידן. כמו כן ישנם לא מעטים הסובלים מתת תזונה וירידה במשקל. הסתירה הזו מחייבת כל חולה שבריאותו חשובה לו, להכיר את נושא התזונה על בוריו, כדי שיוכל לצרוך את מרב המרכיבים הדרושים לגוף תוך ביצוע טעויות מועטות ככל האפשר.

חרף העובדה שכל חולה מגיב אחרת לסוגי מזון שונים, ניתן עדיין להגדיר מספר קווים מנחים משותפים בנושא תזונה נכונה:

1) לא לאכול בחוץ:

הרבה לפני השאלה "מה לאכול?" ניצבת השאלה "היכן לאכול?". אשתדל להיות כמה שיותר ברור בעניין הזה, לעיתים יש לאנשים נטייה לסלף את הדברים. חזרו אחרי בקול, ותרגלו איתי את הכלל החשוב ביותר בתזונה: "אני לעולם לא אֹכַל בחוץ!!!". חזרו על המנטרה הזו שלוש פעמים ביום – יש סיכוי שתתחילו להרגיש טוב. ידוע לי ממקור ראשון שזו גזרה קשה, ולא רק מטעמי בילוי ופינוק. גם מבחינה פרקטית היא נראית בלתי אפשרית: רוב האנשים לא נמצאים בבית ברוב שעות היום (עבודה, לימודים וכו'), ואינם יכולים לחזור הביתה בכל פעם שמתחשק לנשנש משהו. אני בהחלט מודע לבעייתיות; אני למעשה חי אותה. אך כפי שציינתי קודם לכן – זוהי לא מחלה לעצלנים והפתרונות דורשים השקעה.

אכילה בחוץ מסוכנת לבריאותכם מהסיבה הפשוטה שאינכם יכולים לעולם לשלוט על איכותו של כל מרכיב ומרכיב המופיע אצלכם בצלחת. מנה לא מוצלחת אשר תגרום לאדם מהיישוב מעט גזים בבטן, עלולה לשלוח אותנו בתוך חצי שעה לחדר מיון. אני מדגיש – אין זה משנה עד כמה המקום נקי וכמה האנשים בו נחמדים. זו יכולה להיות כל מסעדה, כל קפיטריה, כל דוכן פלאפל וכל קיוסק שמוכר פופקורן לסרט. זה יכול לקרות גם אם בעל המקום מנקה את המטבח שלוש פעמים ביום (מה שהוא לא עושה), ואפילו אם הוא דואג שמי שמכניס את הפלאפל לפיתה זכר לשטוף ידיים אחרי השירותים (לך תדע אם את זה הוא עושה). די במלפפון חמוץ בודד וקטן, שהחל להתייאש מהחיים האומללים בצנצנת. מלפפון כזה שכבר אינו טרי, מהווה בית גידול של ממש לחיידקים. בכך הוא יכול לבדו – בתוך כל "מנת הבריאות" הנהדרת והסטרילית שקיבלתם – לגרום לכם לצרות צרורות. המעי המרוגז שלנו רק מחפש סיבה להתעצבן, ואיכות האוכל היא סיבה מצוינת עבורו. גם אם לא תרגישו בתוצאות מייד – למעי רוגז יש זיכרון של פיל. הוא לא ישכח, ובטח לא יסלח, על כל ביס מיותר שנגסתם במלפפון גוסס.

תאמרו, ובצדק, שגם אוכל ביתי אינו תמיד סטרילי. יחד עם זאת, בכך שאנחנו יודעים בדיוק מה רמת הסטריליות ומה טיב המרכיבים (ויכולים להקפיד על רמה גבוהה המתאימה לצרכינו), אנו מקטינים את הסיכון באופן משמעותי. בנוסף, כאשר מי שמכין את האוכל עושה זאת בידיעה שהלקוח הוא בעל מערכת עיכול רגישה, ברור שהמרכיבים וכמות התבלינים יהיו בהתאם.

וכשיוצאים מהבית? פשוט מאד: לוקחים אוכל ושתייה איתנו. סנדוויצ'ים שיחזיקו אתכם בלימודים עד אחר הצהריים או קופסה עם אורז לחימום במיקרוגל במקום העבודה. נכון – לא תמיד הכי טעים, ודאי פחות פשוט ונעים. 'לא לעצלנים' כבר אמרתי? אני מבטיח שאתם תודו לעצמכם מדי ערב כשהבטן תהיה רגועה.

האיסור, חברים, חל גם בבילוי במסעדה. השתדלו להסתפק במנה קלה ובמשקה – זכרו שגם אם מישהו אחר משלם את החשבון, אתם תשלמו את המחיר על כל טעות – בבריאותכם. לאלו מכם שלא יכולים להתאפק או שפשוט אין להם ברירה, עשו לעצמכם טובה: הפחיתו את הכמות, והימנעו מניסוי של מנות חדשות והרפתקניות על המעי שלכם. גם במקרים שחייבים לאכול בחוץ, השאירו את המזון המהיר מחוץ לתחום ובחרו מבין המסעדות היותר איכותיות.

2) ללמוד לבשל:

כשם שחולה סוכרת לומד להשתמש במזרקים ומחטים על מנת להזריק לעצמו אינסולין; כמו שחולה צליאק לומד לחפש את הגלוטן בכל מזון שהוא צורך; כך על חולי קרוהן וקוליטיס להיות בקיאים בכל מה שקשור למזון, וכן – ללמוד לבשל. עלינו לדעת בדיוק מה מכיל כל דבר שאנו מכניסים לפה, ולסגל לעצמנו הרגלים של בדיקת הרכיבים ותאריך התפוגה של כל מוצר. רק כך נוכל לגלות אילו מרכיבים בעיתיים עבורנו, ורק כך נדע להישמר מהם בעתיד.

מלבד ההיבטים השליליים, אסור לשכוח לעולם שאוכל היא אחת ההנאות הגדולות בחיים. עלינו לגלות מה מותר לנו לאכול, ולגוון עד כמה שניתן את התפריט האפשרויות בהתאם. אם התפריט לא מספיק מגוון וטעים, נאבד את התיאבון ולא נאכל מספיק, וחמור מכך – נתפתה לפתרונות הקלים והמזיקים.

כפי שהזכרתי בפרק העוסק באורח החיים, הבישול עשוי להיטיב עמכם גם מבחינה פסיכולוגית: הן ככלי ריפוי בעיסוק, והן בתחושה של לקיחת האחריות על בריאותכם – עשייה אקטיבית למען הבריאות בניגוד לפסיביות של נטילת התרופות ומילוי הוראות הרופאים.

3) ארוחות קטנות קרובות בתדירות גבוהה:

מערכת העיכול של חולי מעיים רגישה מאד, ועל כן אין להעמיס עליה – אף אם מדובר במזון איכותי ובריא. תנו למערכת כמויות קטנות שהיא יכולה להתמודד איתן. אכלו מעט בתדירות גבוהה. אכילת ארוחות גדולות היא מנהג לא בריא לכל אדם, ולבטח עבור חולי מעיים. כמו כן, רצוי להפסיק לאכול מעט לפני שמרגישים שהבטן מתמלאת לגמרי – כשתחושת השובע רק מתחילה להפציע.

4) סדר יום תזונתי:

חשוב להקפיד על תכנון יומי מבחינת תזונה. כשיוצאים מהבית לזמן ממושך, חשוב לקחת סנדוויצ'ים או מזון בקופסה ולהימנע ככל האפשר ממצב של רעב. מצב כזה הוא בעייתי ממספר סיבות: (א) כשרעבים, שיקול הדעת לגבי מה לאכול מטשטש. מצב כזה מגביר את סיכוי הכניעה לפיתויים של אוכל לא ביתי או פחות איכותי, (ב) מרבית חולי מעיים אינם סובלים מעודף משקל, מה שאומר שהרזרבות דלילות יחסית. רעב הוא צעד אחד לפני תשישות של הגוף, ו-(ג) רעב עלול להוביל לארוחות גדולות בפעם הבאה שתאכלו - ארוחות גדולות אינן מומלצות לבעלי מעי רגיש.

מעקב יומי אחר כמות המזון שאנו צורכים חשוב ביותר – יש נטייה לצמצם באכילה במצבים של כאבים ושלשולים, דבר שיכול לגופנו גרום לתשישות. בנוסף, ובהתאם לעיקרון האמור בסעיף הקודם, מומלץ לפרוס את כמויות המזון לאורך כל היום ולא לרכזן – במיוחד לא לקראת סוף היום. מומלץ לצמצם את האכילה לפני השינה ובכך לאפשר למערכת לנוח ולגוף ליהנות משינה רגועה ונטולת כאבים ולחצים. מומלץ לאכול רק אוכל ביתי, אך אם נאלצים לאכול בחוץ, חשוב לדעת היכן בדיוק זה יקרה כדי להימנע מספונטניות הרת אסון. נכון, זה משעמם, אך המחלה אוהבת שגרה ואנחנו אוהבים את החיים.

5) על כל טעות משלמים:

בתזונה אין משחקים. על כל החלטה לא נכונה משלמים בבריאות, אפילו אם באופן שלא נראה מיד לעין. הנזק מצטבר שנגרם למערכת כתוצאה מתזונה לקויה יגרום לכם להתחרט על כל פעם שוויתרתם לעצמכם בנושא המזון. היו כנים עם עצמכם, דעו איזה מזון לא עושה לכם טוב ואל תאכלו אותו שוב. אין מנה בעולם ששווה את ההידרדרות של בריאותכם.

6) תנו למערכת לנוח:

מערכת העיכול (שלכם במיוחד) צריכה מנוחה. במיוחד לאור העובדה שהיא פעילה ברוב שעות היום. השתדלו להרגיע את המערכת מספר שעות לפני שאתם הולכים לישון. כשלוש שעות לפני השינה מומלץ לשתות לצרוך בעיקר נוזלים ומאכלים הקלים לעיכול, ולהכין את המערכת למנוחה שלמה בזמן השינה. כשם שאתם זקוקים למנוחה בסוף יום מפרך, מול הטלוויזיה או עם ספר טוב, תנו גם למערכת העיכול הזדמנות להתאושש מתלאות היום.

7) נסו לבד:

הקביעה לגבי מזון חריף, אוכל משומר או מזון לא איכותי פשוטה – מחוץ לתחום. ההחלטה לגבי רוב סוגי המזון האחרים אינה כה חד משמעית. מאכל מסוים יכול לעבור בצורה חלקה אצל חולה מסוים ולעשות שמות בבטנו של חולה אחר. הסיבה היא מורכבותו של המעי, מיקום הדלקת המשתנה בין כל חולה וחולה, והמשתנה עם הזמן אף במעיו של כל חולה בפני עצמו. לפיכך, חייב כל חולה ללמוד אילו מאכלים טובים עבורו ואילו מהם עלולים להחמיר את מצב המחלה.

הדרך לעשות זאת היא ניסוי וטעייה, אך השתדלו שהחלק של ה"טעייה" יהיה מצומצם ככל האפשר. הכניסו פריט מזון מסוים בהדרגה ובצורה מבודדת לתפריט, והבחינו בתגובת המערכת בשעות שלאחר הארוחה. חשוב לשים לב לכל רעש ותחושה מהבטן שלא לדבר על שלשולים וכאבים כמובן. מניסיוני, הבעייתיות האמיתית בבדיקה זו היא דווקא פסיכולוגית – לאנשים קשה להודות שמאכל מסוים שהם אוהבים לא עושה להם טוב. זכרו שאנחנו לבד במערכה – חובת הגילוי והמחקר היא עלינו וכדי להצליח צריך להיות כנים. רק באמצעות כנות, ומודעות העצמית לכך שחייבים להוציא את המאכל הנפלא שאתם אוהבים מהתפריט, תצליחו להימנע מקטסטרופה קולוסאלית בשירותים לאחר כל ארוחה. חשוב לא לוותר על הוספת מרכיבים חדשים לתפריט, אחרת יהיה לנו קשה להקפיד על המשמעת התזונתית.

כמו המחלה גם הלימוד הוא דינאמי. יתכן מאוד שתזונתכם הנכונה תשתנה במהלך השנים. עם הזמן והניסיון אתם תהפכו לתזונאים הכי טובים של עצמכם, ותדעו לבד אילו מאכלים טובים לכם ואילו לא מומלץ לאכול, ואף תוכלו להסתגל במהירות לשינויים.

8) החושים כחיישנים:

הגוף שלנו מכיל חיישנים רבים בהם עלינו ללמוד להשתמש. וכשזה נוגע לאוכל יש לכך חשיבות רבה, במיוחד לנו כבעלי מערכת עיכול רגישה.

א) ריח – יש להשתמש בחוש הריח בלי כל רגשות של בושה או אשמה. הריחו את המנות המוגשות לכם, מחלב ועד דג. שימוש חשוב הוא למשל בזיהוי שלבים מוקדמים של ריקבון בבשר, עוף ודגים. גם אם זה ממש מעט מסריח, אל תאכלו. לא חשוב עד כמה המוצר יוקרתי, ישנה רק סיבה אחת בגללה המזון מסריח והיא לא ממש טובה. גם הקיבה שלכם תהיה די נחרצת בעניין, האמינו לי.

ב) טעם – בכל מאכל מתובל מדי, חמוץ מדי או חריף מדי, נרגיש זאת מייד על הלשון. התחושה השורפת בחלל הפה היא אות אזהרה עבורנו, שהמאכל שאנו מתכוונים לבלוע בעוד מספר שניות אינו טוב לגוף שלנו.

ג) ראייה – מאכל שלא נראה טוב מעיד על איכותו. הדבר נכון במיוחד אם אוכלים בחוץ – שימו לב למצב ההיגיינה הכללי במקום (לרוב מהווה תמונת ראי למצב המטבח) וכמובן למראה המנה שאתם מקבלים. כמעט כל מוצר מזון יכול לגלות את מצבו על פי מראהו – טריות, ריקבון, רמת סטריליות וכו'. פקחו את העיניים, עם הזמן החושים יתחדדו.

9) פתחו את היום בעדינות:

לאחר שקמים בבוקר, מומלץ לתת גם למערכת העיכול שהות להתעורר בנחת. פתחו את הבוקר במשקה חם, עדיף תה או חליטה, ולאחר מכן עברו למשהו קל כפרוסה או צנים. לאחר מספר דקות ניתן להמשיך למרכיבים הכבדים יותר (ועדיין בעדינות!!).

10) עדיף חם על קר:

בהמלצתם של מספר מטפלים אלטרנטיביים, אימצתי את הכלל לפיו עדיפים מאכלים ומשקאות חמים על פני קרים. מערכת העיכול מגיבה טוב יותר למאכלים כאלו, במיוחד במצב של דלקת והיצרות מעי. יתכן שהדבר קשור לכך שחום מרחיב כלי דם וקור מכווץ אותם. יודגש כי לא מדובר על הוצאתם של מאכלים קרים מהתפריט אלא בהמעטת צריכתם בעיקר במצבים של דלקת פעילה.

11) דעו את מרכיביו של כל מוצר:

עשו לכם הרגל: קראו את התווית על כל מוצר שאתם רוכשים, ובדקו ממה הוא מורכב. יש להימנע מחומרים לא טבעיים כמו צבעי מאכל וחומרים משמרים. זכרו שכשיש ספק אין ספק. אם אתם נתקלים בשמות מוזרים של רכיבים שאינכם מכירים, סביר להניח שאלו לא רכיבים טבעיים ולכן גם לא בריאים במיוחד. חשיבות גדולה ישנה גם לסדר הופעת הרכיבים על התווית. המרכיב שמופיע ראשון הינו זה בעל הכמות הגדולה ביותר במוצר; השני מצוי בכמות קטנה יותר וכך הלאה.

המשך פירוט סעיפי התזונה יפורסם במלואו בספר.

הנחיות לשף:

מרכיבים אסורים:

· מזון חריף או מתובל מדי.

· יש להמעיט במזון עשיר בסיבים כגון ירקות או פירות – מותר לשלב במינונים נמוכים.

· אורז מלא ולחם המכיל סיבים.

· בשר בקר קשה לעיכול.

· מכל מזון לא איכותי כגון חומרים משמרים, צבעי מאכל, אבקות ומאכלים מוכנים.

· מזון מטוגן ועשיר בשומנים.

· יש להמעיט במוצרי חלב בקר.

· יש להמעיט במזון עשיר בקטניות כגון חומוס ושעועית - ניתן לשלב במינונים נמוכים.

· להמעיט בחצילים, ופלפלים.

· להמעיט בגבינות קשות על מנת להקל את העיכול.

מרכיבים מותרים:

· אורז לבן – אחד המרכיבים הבודדים שניתן להרבות בו.

· מזון אפוי או מבושל.

· ירקות מבושלים.

· לחמים ופסטות, מומלצים אלו העשויים מקמח שאינו לבן כגון קמח כוסמין ושיפון.

· ביצים – עדיף אורגניות.

· עוף – לא בכמויות גדולות.

· דגים – לא בכמויות גדולות.

· חלב עיזים וגבינות רכות.

· פירות וירקות הדלים בסיבים כגון: בטטות, שום, דלעת, קישוא, דלעת, ארטישוק, גזר, תפוח אדמה, ועוד.

· ירקות שורש.

· סויה.

· דוחן וקינואה.

· מעט אלכוהול.

בנוסף לתזונה השוטפת חשוב לנהל מעקב מתמיד אחר הפרמטרים השונים, כדי לוודא שאין חשש לתת-תזונה. יש לעקוב אחר הגובה והמשקל במיוחד בקרב ילדים. יש לבצע בדיקות דם על-מנת לאתר חוסרים תזונתיים, במיוחד בברזל ו-ויטמין B12, ולהשלים אותם במידת הצורך על ידי תוספים, זריקות או עירויים. איזון התזונה של חולי קרוהן וקוליטיס אינו פשוט. גם על ידי הדרכה צמודה (שלרוב אינה קיימת) קשה לאזן את מערכת העיכול, במיוחד במצב של דלקת פעילה. חשוב לזכור שהעבודה הקשה משתלמת. חולה שמצבו התזונתי תקין יתמודד טוב יותר עם הדלקת, יחווה פחות קשיים בפעילויות היומיומית וישמור על מצב גופני תקין. התייחסו לתזונתכם באותה הרצינות של חולה הנזקק לתרופה – תזונה נכונה היא התרופה האמיתית שלכם.